אחרי החגים זה ממש עכשיו

בתכלס, אחרי החגים אף פעם לא מגיע.
תמיד יש עוד חג בדרך. הפעם זה סוכות, פעם הבאה זה יהיה פורים או ט"ו בשבט.
ואם זה לא יהיה חג, זו תהיה חגיגה.
יום הולדת, יום נישואים, טיול לחו"ל, מסיבת רווקות, בריתה, מסיבת אירוסין.. זה לא נגמר הרי.
ומתי מגיע תורנו?

מתי מגיע הזמן שבו אנחנו פועלות למען הדברים שאנחנו באמת רוצות בחיים שלנו?
מתי אנחנו לא רק "זורמות", אלא לוקחות שליטה על הספינה הזאת שנקראית החיים שלנו, ומנווטות אותה למקומות אליהם אנחנו רוצות להגיע?
גם אני מוצאת את עצמי חוטאת לא אחת ב"מחרכך".
אחר כך אני אטפל בזה, אחרי ש… יגמר, עכשיו זה לא מתאים כי..
בדרך כלל אני תופסת שאת המחרכך הזה, אני אומרת כבר זמן מה.
הזמן הגיע.

אני לא רוצה שגם השנה הזאת תחלוף ואני אמצא את עצמי מסתכלת אחורה במרמור ואומרת: חבל שלא התחלתי.
אז זה הזמן לקחת דף ועט, לכתוב איך החיים שלנו הולכים להראות שנה מהיום,
האם אני הולכת לרוץ 10 קילומטר? האם אני הולכת לשפר את המערכות יחסים שלי?
האם אני הולכת להכנס לכושר שיא? אני הולכת לאכול בריא יותר? לפתוח כל בוקר בשייק בריאות מרענן? אני הולכת להקדיש יותר זמן לתחביבים שלי? למנוחה?

לכתוב, להתכוונן, לנווט.

ואז לצאת החוצה לעולם ולהגשים את זה.

yesterday