ביוש שמנים, למה זה לא עובד?

"אני נזכר שלפני מספר שנים, ישבתי ליד דלפק במסעדה.
לידי התישבה בחורה צעירה ושמנה מאוד. היא הזמינה וקיבלה צלחת עמוסה בצ'יפס.
לא התאפקתי ובאופן ספונטני שאלתי אותה: 'את לא חושבת שהאוכל הזה רע עבורך?'
היא הסתכלה עלי- והפסיקה לאכול.
הרגשתי שעשיתי מעשה טוב."
את הציטוט ליקטתי מתוך קבוצה בפייסבוק והוא לא מחזה נדיר.
יותר מחברות וחברים שמשתפים בהערות הגסות והקשות שהם מקבלים,
אני נתקלת באנשים שגאים על כך שהם מקלקלים לשמנה התורנית את הארוחה.

fats

אבל מה זה בכלל ביוש שמנים?
הייתי לוקחת צעד אחורה ומתחילה עם המושג "ביוש גוף" או "בודי שיימינג".
ביוש גוף נמצא בכל מקום סביבנו, הוא קורה כמעט לכולם, אבל בעיקר לנשים.
הגוף שלנו לא רזה מספיק, או רזה מדי, אנחנו גבוהות מדי,
נמוכות מדי, שעירות מדי, יש לנו ציצים גדולים (מדי!)
או קטנים מדי, אנחנו לא נשיות מספיק או שאנחנו זנותיות,
אנחנו לא מטופחות והגוף שלנו פולט גועל נפש לפחות פעם בחודש שאנחנו חייבות חייבות להסתיר!
הנסיון להוריד לנו את הביטחון ולהגיד שאנחנו לא מספיקות כדי למכור לנו מוצרים, היא שפלה ומכוערת, אבל הגיונית
(שמנה? יש לנו את הדיאטה עבורך! שעירה? בדיוק יש מבצע על הסרת שיער! במחזור?
הנה התכשיר שיעלים ריחות ויגרום לאיזור האגן שלך לנצנץ בריח סבון).
זה עובד ויש אנשים שהכסף מעוור אותם.

אבל מה קורה כשהמילים האלו יוצאות מהפרסומות והופכות להיות התרבות שמנהלת אותנו?
שהמחשבות שלנו מספרות לנו נון-סטופ שמה שיש לנו לא טוב מספיק?
שאנשים ונשים סביבנו הופכים ללא מספיקים?
"ביוש שמנים" או "פאט שיימינג" הוא סוג ספציפי של ביוש גוף, כזה שמכוון כלפי אנשים עם עודף משקל.

משום מה, יש אנשים שחושבים שביוש שמנים ושמנות הוא לגיטימי ואף מתחשב ומועיל,
ממש כמו חברינו למעלה איתו פתחתי את המאמר.
הם חושבים שבכך שהם מציעים, מעירים ואף תוקפים אנשים שמנים,
הם עושים מצווה ומצילים את חייהם מחיי חולי ותסכול.

לדעתי ביוש שמנים הוא לא רק דוחה, הוא גם לא יעיל.
ואני רוצה לפטפט אתכם על זה לטובת מי שעדיין חושבים שזה לגיטימי (ומי שצריך לסבול אותם).
אז למה ביוש שמנים לא עובד ולא נכון?

1. "אני רק דואג לבריאותך!"
בריאות לא מורכבת רק ממה או כמה אכלנו. בריאות כוללת גם את המצב הנפשי שלנו.
כשאתם דואגים לבריאותו של מישהו סביבכם וודאו שאתם עושים את זה מבלי לפגוע בבריאותו הנפשית, במצב רוחו, בתחושת הקבלה שלו את גופו.
זו לא חוכמה להסתתר תחת "אני דואג לבריאותך" ולפגוע בה בעת ובעונה אחת.
כמו כן, צ'יפס לא בריא גם לנשים רזות, אין הרבה הגיון בלהעיר רק לשמנות על האכילה שלו (ולא שאני נותנת לכם רעיונות).

fats1

2. אם ביוש שמנים היה עובד, לא היו אנשים שמנים. אנשים שמנים נתקלים בביוש הגוף שלהם כל הזמן, הם עדיין שמנים.

3. העובדה שאדם מסויים בעודף משקל לא אומרת בהכרח שהוא או היא פחות בריאים ממך או מאנשים רזים.
יש המון אנשים שאחוזי השומן בגוף שלהם גבוהים, למרות שהם נראים רזים.
יש המון אנשים שהם בתת תזונה כי הם חיים על אוכל מהיר והם עדיין רזים, יש המון אנשים רזים שלא מתאמנים.
לעומתם, יש אנשים שמנים שמתאמנים או אנשים שמנים שאוכלים בריא יותר מרוב האוכלוסיה.
עודף משקל נראה לעין הוא לא פרמטר בלעדי לבריאות.

fats2

4. לאנשים ונשים הזכות על הגוף שלהם.
אני יוצאת מנקודת הנחה שאדם שמן, יודע שהוא שמן.
אם הוא בוחר לאכול צ'יפס-זכותו.
כמו שזכותו של אדם אחר לעשן, או לשתות אלכוהול, או לבלות 12 שעות ביום בעבודה.
אנחנו יודעים שמדובר על דברים לא בריאים ועדיין, זכותו של כל אדם על גופו או גופה.
מעטים האנשים שאין להם הרגלים מזיקים בכלל. ואם לך מותר, למה שלמישהו אחר יהיה אסור? לא הגוף שלך, לא ההחלטה שלך.

5. אי אפשר לעודד מישהי לדאוג לעצמה בזמן שגורמים לה להתבייש או לשנוא את הגוף שלה.
אם אני שונאת את הגוף שלי, למה שאני אדאג לו ואשמור עליו?
כשביישו אותי בתור שמנה, בדרך כלל ברחתי לאוכל, או לצומות, או להלקאה עצמית.
הבושה דחקה אותי ללבד. לא לתקשורת, לא לבריאות.

אין שום דבר לא בסדר בגוף שלנו, יש הרבה דברים לא בסדר בחברה שמשכנעת אותנו אחרת.
שמנות, רזות, נמוכות, גבוהות, עם ציצי גדול או ציצי קטן, עם הרבה שיערות או בלי,
עם לבוש חשוף או לא, כולנו ממש מעולות בדיוק בדיוק כמו שאנחנו.

ושיר לסיום במיוחד עבורכן:

התמונות מתוך הפינטרסט של כבש