למה למאמנת יש מאמן?

שואלות אותי לא מעט פעמים למה אני לא מאמנת את עצמי, או למה יש לי מאמן.

החלטתי לשתף אתכם בסיבות:

1. אני מאמינה שתמיד יש מה ללמוד.
כשמאמן אותי חבר למקצוע אני יכולה לגלות פתאום דברים חדשים, להחשף לאינפורמציה שלא שמעתי עליה, לקבל טיפים שיעזרו לי להיות מאמנת  טובה יותר.
לרוב המאמנים יש תחום התמחות, משהו שהם חזקים ואוהבים במיוחד.
לחלוק את היום עם מישהו שתחום ההתמחות שלו שונה משלי, זו מתנה.

2. להיות בצד של המתאמן.
להיות בצד של המתאמנים זה משהו שבעיניי הוא מאוד חשוב.
באיזה מקומות קשה לי? איך התקשורת שלי עם המאמן? אולי יש דברים בהתנהגות שלו שפשוט לא עובדים לי? איזה דברים במה שהוא עושה מקדמים אותי?

3. לשחרר.
כשאני הולכת לאימון, אני משתדלת להיות כמה שיותר "אהבלה".
לשחרר את כל מה שאני יודעת ולאפשר למישהו אחר להגיד לי מה לעשות.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת באימונים זה שאלו הדקות במהלך היום שאני משחררת.
מאפשרת למוח שלי לנוח, לא לחשוב, לא לספור, לא לעקוב אחרי תוכנית,
לא לנתח את התנועות שלי.
פשוט לשחרר.

4. אובייקטיביות.
מכירות\ים את זה שהרופא לא מטפל בעצמו? בדיוק.
הרבה פעמים אני פשוט לא אובייקטיבית. הרצונות האישיים שלי והידע מתנגשים, או שפתאום המאמן קולט משהו מהצד, שאני לא יכולה לראות.

couch
(בתמונה, אחד המאמנים המדהימים שלי, יוני שוויצר)

לסיום, אני רוצה להדגיש, שאני גם מאמנת את עצמי. בעצם, כולנו מאמנים ומאמנות את עצמנו.
בכל תנועה, בכל זיהוי ותיקון טעות, אפילו בהחלטה לצאת מהמיטה בבוקר.
כשאנחנו דוחפים\ות את עצמנו לעבר המטרה שלנו,
אנחנו המאמנים הכי טובים שיכולים להיות.