פעילות גופנית במקום כדורים

התלבטתי אם להציג אינספור תוצאות של מחקרים שמוכיחים מבעד לכל ספק שפעילות גופנית עוזרת לשפר את מצב הרוח, עוזרת להתמודד עם חוויות של פוסט טראומה, דכאון, חרדה והרשימה עוד ארוכה, או אולי לפטפט על ההורמונים שמשתחררים בזמן פעילות.
אני בוחרת להניח לזה (גוגל יכול לעשות את זה לא פחות טוב ממני) ופשוט לספר לכן את החוויה האישית שלי.

לקחתי כדורים פסיכיאטרים משהו כמו 8 שנים.
מדי פעם הפסקתי, החלפתי, חזרתי, התחלתי, הפסקתי שוב.
בעיקר שמעתי ללא הפסקה שלמרות שאין לי מחלת נפש,
כנראה יש לי איזשהו חוסר איזון כימי שצריך לפתור אותו והוא זה שמוביל אותי למצבי רוח קשים ודיכאונות (ולא, חלילה, הנסיבות ואורח החיים שלי).

כשהתחלתי להתאמן לא חשבתי שאני אוריד את הכדורים. מה הקשר בכלל?
אבל האימונים הוכיחו לי שאני יותר חזקה ממה שאני חושבת, הביטחון שלי עלה,
הלכה והתחדדה בי ההבנה שאני יכולה להתמודד גם עם דברים לא פשוטים ובעיקר, בעיקר יצאתי מהאימונים שמחה.
לא משנה איך נכנסתי, הייתי מסיימת את האימון רגועה עם חיוך על הפנים וברוב המקרים זה נמשך במהלך היום.
כשהבנתי שהשינויים שאני עושה באורח החיים שלי מאפשרים לי להוריד את הכדורים ולא להיות תלויה בהם, החלטתי ללכת על זה.
החלטתי ללכת על זה, אבל ידעתי שהאימונים של היום, הם הכדור של אתמול.
שכבר לא מדובר על הרצון שלי להפסיק להתנשף במדרגות,
אלא על דרך טבעית וחיובית שמצאתי בשביל לשמר את השקט הפנימי שלי.

היו עוד דברים שבדיעבד אני מבינה שהיו קריטיים לא פחות:
שינויי התזונה שלי (הורדתי לחלוטין אוכל מעובד מהתפריט)
ובעיקר הרצון להתמודד עם מה שאני חווה ולא לברוח ממנו.

אני לא מעודדת אף אחת ואף אחד להפסיק את הכדורים באופן עצמאי ולצאת לריצה במקום.
הורדה של כדורים צריכה להיות בייעוץ מקצועי, באופן מבוקר ומחושב.
מה שכן, בעידן שבו רופאים כותבים כדורים בלי לחשוב פעמים,
בעידן שבו חלק נרחב מהאוכלוסיה בולעת כדורים על בסיס יומי,
חשוב לפחות להכיר בעובדה שיש דרך אחרת.

fun